<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימן ס"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מיום נפתחו מעייני היגונות והאנחות והטרדות, ומקור נפתח לבית יהודה וישראל לצרות דוחקות דולקות, ואין צרה פוטרת חברתה, נתקו מורשי לבבי, ועל רוב המדבר בלשוני, ועתה אשר נוסף אף וחרון עלי יגון כי השם ית' שמו כבודנו מעלינו הפשיט, והסיר עטרת ראשינו, לא נוכל להבין מפי סופרים, עמדתי נאלם ולא נשאר רוחי בי, ויהי היום בבא זה הנכבד ר' אליהו שאל מאתנו להשיב על אודות ענין שאירע לו, ונסוגותי אחור כי לא בינת אדם לי להשיב לשואלים מפי ספרים כ"ש בעל פה, זאת ועוד אחרת ענינו ארע במקום בני עליה אנשים חכמים וידועים, וסמוך לאותו מקום יש גדולי הדור ראשי ישראל רבני אר"לדי מרי הרב ר' אבא מרי והחכם שלמיה הנשיא, אשר קטנם עבה ממתני, ושאר חכמי העיר י"ץ, וגם חכמי אברינגא החכם דון קרשקאש דבנויילש וסייעתו, ויהי כאשר ראה הבחור הלז דעתי, הרבה רעים הביא עמו מיקרי העיר, אמרו, שמה החכמים הנזכרים נסוגו אחור, יען כי יש כמה צרפתים קלי דעת אינם שומעים בקול מורים, ושמא יפרקו עול היראה מעל פניהם, יפערו פיהם יאמרו אנו צרפתים מה לנו ולהם, וימרדו במלאכי אלהים ואז יחטאו בנפשותם, וכדי שלא יארע תקלה על ידם אינם משתדלים בדבר, וכאשר ראיתי דברי רעיו סמכתי בענותנות החכמים הרמוזים, אף כי נאה להם להיות דברים לדור, כי לא נשמע לדור כי לא נשמע בגלילות גלותינו כמותם, ובטחתי בטוב לבם ידינוני לזכות, ואז השבתי על דבריו.
הנה תוכן דבריו, עלה בדעתו לעלות בארעא דישראל עם אלמנת אביו, ובקש מאשתו לעלות עמו, והיא אמרה שלא לעלות, ונתרצו יחד שיגרשנה, ובשעת נתינת [הגט] לא אמ' אם לא אעלה לא יהא גט, אכן ידעה דאדעתא למיסק גרשה, וגם גלה דעתו לחכמים אשר נתן הגט לפניהם, וכאשר שמעה אלמנת אביו שגרש אשתו אמרה לו, אחרי שארע תקלה על ידי שגרשת אשת נעוריך דבר מן הדברים התנתי לך לא אקיים, ואז רצה לחזור לאשת נעוריו כשראה שלא עלה בידו לעלות, והיא העזה פניה ותאמר לא, ולפי הנראה הגט אינו גט כיון דגלה לה דאדעתא למיסק גרשה, ואין בידו לעמוד, דתימ' אי בעי סליק, וליכא למימ' אין זה כי אם גלויי דעתא בגיטא ולאו מילתא, הא דאמרי' [גיטין ל"ד ע"א] דגלויי דעתא לאו מילתא היא, ה"מ היכא דליכא רק גלוי דעת כי האי דקאמ' תלמודא [שם] אמ' לכון רב ששת דליבטל גיטא, וכן ההיא דהא דהטוב והמטיב [שם], דליכא רק גלוי דעת ולא מאמר מבואר, אבל הכא דאיכא מאמ' מבואר אין זה גלוי דעתא והוי בטול גמור, כיון שאומ' קודם לכן שאין דעתו לגרשה רק אדעתא [למיסק], דכוותא אמרי' [שם ל"ב ע"א] בהשולח גט לאשתו ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הרי הוא בטל ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו, וקאמ' בגמ' פשיטא לא צריכא דקא מהדר עליה מעקרא לבטוליה מהו דתימ' תגלי מילתא למפרע דבטוליה בטליה והלא גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא, אלא הכי קאמ' מהו דתימ' תגלי מילתא למפרע דבטוליה בטליה, (כאן) [כיון] דפירש דבריו אף לאחר נתינת הגט דעדיף טפי מגלויי דעתא, דאפי' למ"ד גלויי דעתא לאו מילתא היא, שאני התם דליכא רק גלוי, אבל הכא דאיכא דבור אף כי הוא לאחר נתינת הגט הוה אמינא דעדיף, קמ"ל דדבור אחר נתינת הגט לא מעלה ולא מוריד, אבל דבור דקודם נתינה עדיף מגלויי דעתא, וא"כ הוא דגלה לה אדעתא למיסק מגרשא ולא רצה לגרשה אם תחפוץ לעלות הוי כמו בטול גמור, ואף כי לא התנה בשעת הגט, וראיה מההיא [גיטין מ"ה ע"ב] המוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר ר' יהודה אומ' כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר כו', וקאמרי' בגמ' דאומרי' לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר דמצי לקלקלה דמימ' אמ' אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא גט [בטל] ובניה ממזרים, והכא לא התנה בשעת נתינת הגט אם השם רע הוא שם רע יהא גט ואם לאו לא יהא גט, וגם בעינן תנאי כפול והוא לא כפליה לתנאיה, ואפי' למ"ד דלא בעינן תנאי כפול, מ"מ לישנא מעליא בעי, (וקרא) [והכא] ליכא לישנא מעליא רק הוי יודעת שמשום שם רע ומשם נדר אני מוציאך, ואפי' הכי מצי מקלקל לה, כמו כן הכא דאמ' לה שאם תחפוץ לעלות לא יגרשנה ואדעתא למיסק הוא מגרשה הוי כמו התנה, ואפי' לר' יהודה דאמ' [שם מ"ו ע"ב] דאין הטעם משום קלקולא רק משום פריצותא, היינו טעמ' דר' יהודה דלא חייש לקלקולא, דכיון דיצא עליה שם רע לא יאמ' אלו הייתי יודע שהשם רע אינו לא הייתי מגרשה כי אין לך אדם יחזר אחרי אשה יצא עליה שם רע ובודאי לא יקלקלנה, אבל בעלמא כגון הכא ודאי חייש ר' יהודה לקלקולא, והכי אמרי' [שם] גבי המוציא את אשתו משום אילונית והיא תובעת כתובה כשהיו לה בנים אומרי' לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך, דמצי מקלקל לה דאמ' לה אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה כו', ונמצא גט בטל, ואף כי לא התנה בשעת נתינת הגט.
ועוד כי הבחור אמר שכתבו י"ג שטין בגט, וכבר נהגו בכל מקומות ישראל שלא לכתוב כי אם י"ב שטין לא פחות ולא יתר, ומנהג אבותינו תורה היא, וראיה למנהג, גט פטורין כמנין גט, ורבי' סעדיה ע"ה פי' דכתיבת כריתות כמנין כריתות שבספר תורה, שצריך להניח בין ספר לספר ד' שטין, בין בראשית לואלה שמות ד' שטין, בין ואלה שמות לויקרא ד' שטין, בין ויקרא לבמדבר סיני ד' שטין, הרי י"ב שטין, אבל בין במדבר לאלה הדברים לא תחשב שזה כמו חוזר ושונה, ורבי' ברוך כתב, זה ספר תולדות אדם ואיכא במדרשו' אפי' סרגילו של גט הראה, וקאמ' זה ספר כמנין זה, והכי אמרינן בכריתות [ה' ע"ב] ובהוריות [י"א ע"ב] גבי שמן המשחה תריסר לוגי כמנין זה, יהיה זה לי [שמות ל'], ואין לשנות המנהג.
בר מן דין ובר מן דין הבחור אומ' כי דלגו תיבה אחת בגט, ואם כדבריו כן הוא מזוייף הוא מתוכו ופסול, ואם הוא שתיק אנן מי שתקינן, ואף כי ב"ד התירוה לינשא מה בכך יחזרו בהם אם שגו כדאי' בהוריות [ג' ע"ב], או דידע אחד מהם שטעה מזידין נינהו, ואם לאו יחזרו בהם יהא הקולר תלוי בצוארם, אכן יש להביא האשה וגטה קמי דייני, ואם האמת עם הבחור תחזור עמו בלא לקוחים שניים, ואם אמרה האשה ששרפתו כיון שכתבו על הגט גיטא דנן שקרענוהו כו' ואחרי כן שרפתהו ודאי איתרע בהתירא, ואין לך הוכחה גדולה מזו, והיא בעיני כאשת איש גמורה אם זרקתו לאור או לכל דבר האבד, ועל החכמים שנתן הגט לפניהם להשתדל שתביא האשה לפניהם, ואם שגו עליהם נאמ' אשר נשיא יחטא [הוריות י' ע"ב], כי ידעתים לחכמים בקיאים בחדרי תורה, וכיוצא בזה ראיתי זכורני כשהייתי בן ט"ו שנה והייתי משמש לפני רב אחד גדול בדורו ובאו איש ואשתו ממרחק כדי שיגרשנה על דבר מה, וגרשה לפני הרב וחתמו בגט שני אנשים בעלי שניות, והרב הנזכר לא הרגיש בדבר עד לאחר חדש, וכשידע בדבר הלך הרב בעצמו למקום האשה ושלח אחרי האיש כדי שיגרשנה כתקון חכמים, וכן כשר ונאות לעשות שלא יארע תקלה על ידו. ופן ירבו ממזרים בישראל או ספק ממזרים גזרנו על האשה מרת מ"רודא בכח גזרה ואלה שתביא גטה לפני החכמים בפני קהל ועדה ואם יש פסול בגט תחזור לבעלה בלא שום קידושין, ואם אין פסול או נאבד או נשרף יעשו לקוחין שניים, ויסכימו עמנו מורי החכמים הנזכרים מא"רלדי ומאב"רינגה ויקום הדבר, ושלום על ישראל כחשק הנבוך קץ בחייו, אני הוא. יצחק העלוב ב"ר יהודה הכהן נ"ע.
<h2>דף לד.</h2>
מיום נפתחו מעייני היגונות והאנחות והטרדות, ומקור נפתח לבית יהודה וישראל לצרות דוחקות דולקות, ואין צרה פוטרת חברתה, נתקו מורשי לבבי, ועל רוב המדבר בלשוני, ועתה אשר נוסף אף וחרון עלי יגון כי השם ית' שמו כבודנו מעלינו הפשיט, והסיר עטרת ראשינו, לא נוכל להבין מפי סופרים, עמדתי נאלם ולא נשאר רוחי בי, ויהי היום בבא זה הנכבד ר' אליהו שאל מאתנו להשיב על אודות ענין שאירע לו, ונסוגותי אחור כי לא בינת אדם לי להשיב לשואלים מפי ספרים כ"ש בעל פה, זאת ועוד אחרת ענינו ארע במקום בני עליה אנשים חכמים וידועים, וסמוך לאותו מקום יש גדולי הדור ראשי ישראל רבני אר"לדי מרי הרב ר' אבא מרי והחכם שלמיה הנשיא, אשר קטנם עבה ממתני, ושאר חכמי העיר י"ץ, וגם חכמי אברינגא החכם דון קרשקאש דבנויילש וסייעתו, ויהי כאשר ראה הבחור הלז דעתי, הרבה רעים הביא עמו מיקרי העיר, אמרו, שמה החכמים הנזכרים נסוגו אחור, יען כי יש כמה צרפתים קלי דעת אינם שומעים בקול מורים, ושמא יפרקו עול היראה מעל פניהם, יפערו פיהם יאמרו אנו צרפתים מה לנו ולהם, וימרדו במלאכי אלהים ואז יחטאו בנפשותם, וכדי שלא יארע תקלה על ידם אינם משתדלים בדבר, וכאשר ראיתי דברי רעיו סמכתי בענותנות החכמים הרמוזים, אף כי נאה להם להיות דברים לדור, כי לא נשמע לדור כי לא נשמע בגלילות גלותינו כמותם, ובטחתי בטוב לבם ידינוני לזכות, ואז השבתי על דבריו.
הנה תוכן דבריו, עלה בדעתו לעלות בארעא דישראל עם אלמנת אביו, ובקש מאשתו לעלות עמו, והיא אמרה שלא לעלות, ונתרצו יחד שיגרשנה, ובשעת נתינת [הגט] לא אמ' אם לא אעלה לא יהא גט, אכן ידעה דאדעתא למיסק גרשה, וגם גלה דעתו לחכמים אשר נתן הגט לפניהם, וכאשר שמעה אלמנת אביו שגרש אשתו אמרה לו, אחרי שארע תקלה על ידי שגרשת אשת נעוריך דבר מן הדברים התנתי לך לא אקיים, ואז רצה לחזור לאשת נעוריו כשראה שלא עלה בידו לעלות, והיא העזה פניה ותאמר לא, ולפי הנראה הגט אינו גט כיון דגלה לה דאדעתא למיסק גרשה, ואין בידו לעמוד, דתימ' אי בעי סליק, וליכא למימ' אין זה כי אם גלויי דעתא בגיטא ולאו מילתא, הא דאמרי' [גיטין ל"ד ע"א] דגלויי דעתא לאו מילתא היא, ה"מ היכא דליכא רק גלוי דעת כי האי דקאמ' תלמודא [שם] אמ' לכון רב ששת דליבטל גיטא, וכן ההיא דהא דהטוב והמטיב [שם], דליכא רק גלוי דעת ולא מאמר מבואר, אבל הכא דאיכא מאמ' מבואר אין זה גלוי דעתא והוי בטול גמור, כיון שאומ' קודם לכן שאין דעתו לגרשה רק אדעתא [למיסק], דכוותא אמרי' [שם ל"ב ע"א] בהשולח גט לאשתו ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הרי הוא בטל ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו, וקאמ' בגמ' פשיטא לא צריכא דקא מהדר עליה מעקרא לבטוליה מהו דתימ' תגלי מילתא למפרע דבטוליה בטליה והלא גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא, אלא הכי קאמ' מהו דתימ' תגלי מילתא למפרע דבטוליה בטליה, (כאן) [כיון] דפירש דבריו אף לאחר נתינת הגט דעדיף טפי מגלויי דעתא, דאפי' למ"ד גלויי דעתא לאו מילתא היא, שאני התם דליכא רק גלוי, אבל הכא דאיכא דבור אף כי הוא לאחר נתינת הגט הוה אמינא דעדיף, קמ"ל דדבור אחר נתינת הגט לא מעלה ולא מוריד, אבל דבור דקודם נתינה עדיף מגלויי דעתא, וא"כ הוא דגלה לה אדעתא למיסק מגרשא ולא רצה לגרשה אם תחפוץ לעלות הוי כמו בטול גמור, ואף כי לא התנה בשעת הגט, וראיה מההיא [גיטין מ"ה ע"ב] המוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר ר' יהודה אומ' כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר כו', וקאמרי' בגמ' דאומרי' לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר דמצי לקלקלה דמימ' אמ' אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא גט [בטל] ובניה ממזרים, והכא לא התנה בשעת נתינת הגט אם השם רע הוא שם רע יהא גט ואם לאו לא יהא גט, וגם בעינן תנאי כפול והוא לא כפליה לתנאיה, ואפי' למ"ד דלא בעינן תנאי כפול, מ"מ לישנא מעליא בעי, (וקרא) [והכא] ליכא לישנא מעליא רק הוי יודעת שמשום שם רע ומשם נדר אני מוציאך, ואפי' הכי מצי מקלקל לה, כמו כן הכא דאמ' לה שאם תחפוץ לעלות לא יגרשנה ואדעתא למיסק הוא מגרשה הוי כמו התנה, ואפי' לר' יהודה דאמ' [שם מ"ו ע"ב] דאין הטעם משום קלקולא רק משום פריצותא, היינו טעמ' דר' יהודה דלא חייש לקלקולא, דכיון דיצא עליה שם רע לא יאמ' אלו הייתי יודע שהשם רע אינו לא הייתי מגרשה כי אין לך אדם יחזר אחרי אשה יצא עליה שם רע ובודאי לא יקלקלנה, אבל בעלמא כגון הכא ודאי חייש ר' יהודה לקלקולא, והכי אמרי' [שם] גבי המוציא את אשתו משום אילונית והיא תובעת כתובה כשהיו לה בנים אומרי' לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך, דמצי מקלקל לה דאמ' לה אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה כו', ונמצא גט בטל, ואף כי לא התנה בשעת נתינת הגט.
ועוד כי הבחור אמר שכתבו י"ג שטין בגט, וכבר נהגו בכל מקומות ישראל שלא לכתוב כי אם י"ב שטין לא פחות ולא יתר, ומנהג אבותינו תורה היא, וראיה למנהג, גט פטורין כמנין גט, ורבי' סעדיה ע"ה פי' דכתיבת כריתות כמנין כריתות שבספר תורה, שצריך להניח בין ספר לספר ד' שטין, בין בראשית לואלה שמות ד' שטין, בין ואלה שמות לויקרא ד' שטין, בין ויקרא לבמדבר סיני ד' שטין, הרי י"ב שטין, אבל בין במדבר לאלה הדברים לא תחשב שזה כמו חוזר ושונה, ורבי' ברוך כתב, זה ספר תולדות אדם ואיכא במדרשו' אפי' סרגילו של גט הראה, וקאמ' זה ספר כמנין זה, והכי אמרינן בכריתות [ה' ע"ב] ובהוריות [י"א ע"ב] גבי שמן המשחה תריסר לוגי כמנין זה, יהיה זה לי [שמות ל'], ואין לשנות המנהג.
בר מן דין ובר מן דין הבחור אומ' כי דלגו תיבה אחת בגט, ואם כדבריו כן הוא מזוייף הוא מתוכו ופסול, ואם הוא שתיק אנן מי שתקינן, ואף כי ב"ד התירוה לינשא מה בכך יחזרו בהם אם שגו כדאי' בהוריות [ג' ע"ב], או דידע אחד מהם שטעה מזידין נינהו, ואם לאו יחזרו בהם יהא הקולר תלוי בצוארם, אכן יש להביא האשה וגטה קמי דייני, ואם האמת עם הבחור תחזור עמו בלא לקוחים שניים, ואם אמרה האשה ששרפתו כיון שכתבו על הגט גיטא דנן שקרענוהו כו' ואחרי כן שרפתהו ודאי איתרע בהתירא, ואין לך הוכחה גדולה מזו, והיא בעיני כאשת איש גמורה אם זרקתו לאור או לכל דבר האבד, ועל החכמים שנתן הגט לפניהם להשתדל שתביא האשה לפניהם, ואם שגו עליהם נאמ' אשר נשיא יחטא [הוריות י' ע"ב], כי ידעתים לחכמים בקיאים בחדרי תורה, וכיוצא בזה ראיתי זכורני כשהייתי בן ט"ו שנה והייתי משמש לפני רב אחד גדול בדורו ובאו איש ואשתו ממרחק כדי שיגרשנה על דבר מה, וגרשה לפני הרב וחתמו בגט שני אנשים בעלי שניות, והרב הנזכר לא הרגיש בדבר עד לאחר חדש, וכשידע בדבר הלך הרב בעצמו למקום האשה ושלח אחרי האיש כדי שיגרשנה כתקון חכמים, וכן כשר ונאות לעשות שלא יארע תקלה על ידו. ופן ירבו ממזרים בישראל או ספק ממזרים גזרנו על האשה מרת מ"רודא בכח גזרה ואלה שתביא גטה לפני החכמים בפני קהל ועדה ואם יש פסול בגט תחזור לבעלה בלא שום קידושין, ואם אין פסול או נאבד או נשרף יעשו לקוחין שניים, ויסכימו עמנו מורי החכמים הנזכרים מא"רלדי ומאב"רינגה ויקום הדבר, ושלום על ישראל כחשק הנבוך קץ בחייו, אני הוא. יצחק העלוב ב"ר יהודה הכהן נ"ע.
<h2>דף מה:</h2>
מיום נפתחו מעייני היגונות והאנחות והטרדות, ומקור נפתח לבית יהודה וישראל לצרות דוחקות דולקות, ואין צרה פוטרת חברתה, נתקו מורשי לבבי, ועל רוב המדבר בלשוני, ועתה אשר נוסף אף וחרון עלי יגון כי השם ית' שמו כבודנו מעלינו הפשיט, והסיר עטרת ראשינו, לא נוכל להבין מפי סופרים, עמדתי נאלם ולא נשאר רוחי בי, ויהי היום בבא זה הנכבד ר' אליהו שאל מאתנו להשיב על אודות ענין שאירע לו, ונסוגותי אחור כי לא בינת אדם לי להשיב לשואלים מפי ספרים כ"ש בעל פה, זאת ועוד אחרת ענינו ארע במקום בני עליה אנשים חכמים וידועים, וסמוך לאותו מקום יש גדולי הדור ראשי ישראל רבני אר"לדי מרי הרב ר' אבא מרי והחכם שלמיה הנשיא, אשר קטנם עבה ממתני, ושאר חכמי העיר י"ץ, וגם חכמי אברינגא החכם דון קרשקאש דבנויילש וסייעתו, ויהי כאשר ראה הבחור הלז דעתי, הרבה רעים הביא עמו מיקרי העיר, אמרו, שמה החכמים הנזכרים נסוגו אחור, יען כי יש כמה צרפתים קלי דעת אינם שומעים בקול מורים, ושמא יפרקו עול היראה מעל פניהם, יפערו פיהם יאמרו אנו צרפתים מה לנו ולהם, וימרדו במלאכי אלהים ואז יחטאו בנפשותם, וכדי שלא יארע תקלה על ידם אינם משתדלים בדבר, וכאשר ראיתי דברי רעיו סמכתי בענותנות החכמים הרמוזים, אף כי נאה להם להיות דברים לדור, כי לא נשמע לדור כי לא נשמע בגלילות גלותינו כמותם, ובטחתי בטוב לבם ידינוני לזכות, ואז השבתי על דבריו.
הנה תוכן דבריו, עלה בדעתו לעלות בארעא דישראל עם אלמנת אביו, ובקש מאשתו לעלות עמו, והיא אמרה שלא לעלות, ונתרצו יחד שיגרשנה, ובשעת נתינת [הגט] לא אמ' אם לא אעלה לא יהא גט, אכן ידעה דאדעתא למיסק גרשה, וגם גלה דעתו לחכמים אשר נתן הגט לפניהם, וכאשר שמעה אלמנת אביו שגרש אשתו אמרה לו, אחרי שארע תקלה על ידי שגרשת אשת נעוריך דבר מן הדברים התנתי לך לא אקיים, ואז רצה לחזור לאשת נעוריו כשראה שלא עלה בידו לעלות, והיא העזה פניה ותאמר לא, ולפי הנראה הגט אינו גט כיון דגלה לה דאדעתא למיסק גרשה, ואין בידו לעמוד, דתימ' אי בעי סליק, וליכא למימ' אין זה כי אם גלויי דעתא בגיטא ולאו מילתא, הא דאמרי' [גיטין ל"ד ע"א] דגלויי דעתא לאו מילתא היא, ה"מ היכא דליכא רק גלוי דעת כי האי דקאמ' תלמודא [שם] אמ' לכון רב ששת דליבטל גיטא, וכן ההיא דהא דהטוב והמטיב [שם], דליכא רק גלוי דעת ולא מאמר מבואר, אבל הכא דאיכא מאמ' מבואר אין זה גלוי דעתא והוי בטול גמור, כיון שאומ' קודם לכן שאין דעתו לגרשה רק אדעתא [למיסק], דכוותא אמרי' [שם ל"ב ע"א] בהשולח גט לאשתו ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הרי הוא בטל ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו, וקאמ' בגמ' פשיטא לא צריכא דקא מהדר עליה מעקרא לבטוליה מהו דתימ' תגלי מילתא למפרע דבטוליה בטליה והלא גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא, אלא הכי קאמ' מהו דתימ' תגלי מילתא למפרע דבטוליה בטליה, (כאן) [כיון] דפירש דבריו אף לאחר נתינת הגט דעדיף טפי מגלויי דעתא, דאפי' למ"ד גלויי דעתא לאו מילתא היא, שאני התם דליכא רק גלוי, אבל הכא דאיכא דבור אף כי הוא לאחר נתינת הגט הוה אמינא דעדיף, קמ"ל דדבור אחר נתינת הגט לא מעלה ולא מוריד, אבל דבור דקודם נתינה עדיף מגלויי דעתא, וא"כ הוא דגלה לה אדעתא למיסק מגרשא ולא רצה לגרשה אם תחפוץ לעלות הוי כמו בטול גמור, ואף כי לא התנה בשעת הגט, וראיה מההיא [גיטין מ"ה ע"ב] המוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר ר' יהודה אומ' כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר כו', וקאמרי' בגמ' דאומרי' לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר דמצי לקלקלה דמימ' אמ' אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא גט [בטל] ובניה ממזרים, והכא לא התנה בשעת נתינת הגט אם השם רע הוא שם רע יהא גט ואם לאו לא יהא גט, וגם בעינן תנאי כפול והוא לא כפליה לתנאיה, ואפי' למ"ד דלא בעינן תנאי כפול, מ"מ לישנא מעליא בעי, (וקרא) [והכא] ליכא לישנא מעליא רק הוי יודעת שמשום שם רע ומשם נדר אני מוציאך, ואפי' הכי מצי מקלקל לה, כמו כן הכא דאמ' לה שאם תחפוץ לעלות לא יגרשנה ואדעתא למיסק הוא מגרשה הוי כמו התנה, ואפי' לר' יהודה דאמ' [שם מ"ו ע"ב] דאין הטעם משום קלקולא רק משום פריצותא, היינו טעמ' דר' יהודה דלא חייש לקלקולא, דכיון דיצא עליה שם רע לא יאמ' אלו הייתי יודע שהשם רע אינו לא הייתי מגרשה כי אין לך אדם יחזר אחרי אשה יצא עליה שם רע ובודאי לא יקלקלנה, אבל בעלמא כגון הכא ודאי חייש ר' יהודה לקלקולא, והכי אמרי' [שם] גבי המוציא את אשתו משום אילונית והיא תובעת כתובה כשהיו לה בנים אומרי' לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך, דמצי מקלקל לה דאמ' לה אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה כו', ונמצא גט בטל, ואף כי לא התנה בשעת נתינת הגט.
ועוד כי הבחור אמר שכתבו י"ג שטין בגט, וכבר נהגו בכל מקומות ישראל שלא לכתוב כי אם י"ב שטין לא פחות ולא יתר, ומנהג אבותינו תורה היא, וראיה למנהג, גט פטורין כמנין גט, ורבי' סעדיה ע"ה פי' דכתיבת כריתות כמנין כריתות שבספר תורה, שצריך להניח בין ספר לספר ד' שטין, בין בראשית לואלה שמות ד' שטין, בין ואלה שמות לויקרא ד' שטין, בין ויקרא לבמדבר סיני ד' שטין, הרי י"ב שטין, אבל בין במדבר לאלה הדברים לא תחשב שזה כמו חוזר ושונה, ורבי' ברוך כתב, זה ספר תולדות אדם ואיכא במדרשו' אפי' סרגילו של גט הראה, וקאמ' זה ספר כמנין זה, והכי אמרינן בכריתות [ה' ע"ב] ובהוריות [י"א ע"ב] גבי שמן המשחה תריסר לוגי כמנין זה, יהיה זה לי [שמות ל'], ואין לשנות המנהג.
בר מן דין ובר מן דין הבחור אומ' כי דלגו תיבה אחת בגט, ואם כדבריו כן הוא מזוייף הוא מתוכו ופסול, ואם הוא שתיק אנן מי שתקינן, ואף כי ב"ד התירוה לינשא מה בכך יחזרו בהם אם שגו כדאי' בהוריות [ג' ע"ב], או דידע אחד מהם שטעה מזידין נינהו, ואם לאו יחזרו בהם יהא הקולר תלוי בצוארם, אכן יש להביא האשה וגטה קמי דייני, ואם האמת עם הבחור תחזור עמו בלא לקוחים שניים, ואם אמרה האשה ששרפתו כיון שכתבו על הגט גיטא דנן שקרענוהו כו' ואחרי כן שרפתהו ודאי איתרע בהתירא, ואין לך הוכחה גדולה מזו, והיא בעיני כאשת איש גמורה אם זרקתו לאור או לכל דבר האבד, ועל החכמים שנתן הגט לפניהם להשתדל שתביא האשה לפניהם, ואם שגו עליהם נאמ' אשר נשיא יחטא [הוריות י' ע"ב], כי ידעתים לחכמים בקיאים בחדרי תורה, וכיוצא בזה ראיתי זכורני כשהייתי בן ט"ו שנה והייתי משמש לפני רב אחד גדול בדורו ובאו איש ואשתו ממרחק כדי שיגרשנה על דבר מה, וגרשה לפני הרב וחתמו בגט שני אנשים בעלי שניות, והרב הנזכר לא הרגיש בדבר עד לאחר חדש, וכשידע בדבר הלך הרב בעצמו למקום האשה ושלח אחרי האיש כדי שיגרשנה כתקון חכמים, וכן כשר ונאות לעשות שלא יארע תקלה על ידו. ופן ירבו ממזרים בישראל או ספק ממזרים גזרנו על האשה מרת מ"רודא בכח גזרה ואלה שתביא גטה לפני החכמים בפני קהל ועדה ואם יש פסול בגט תחזור לבעלה בלא שום קידושין, ואם אין פסול או נאבד או נשרף יעשו לקוחין שניים, ויסכימו עמנו מורי החכמים הנזכרים מא"רלדי ומאב"רינגה ויקום הדבר, ושלום על ישראל כחשק הנבוך קץ בחייו, אני הוא. יצחק העלוב ב"ר יהודה הכהן נ"ע.
